תודה להוריי וכאלה

תודה להוריי וכאלה

כאן כותבים בכיף 5/9/2018 – מאתיים מילים ליום

 

קראתי בזמן האחרון ספר קצת חביב וקצת מעצבן שנקרא the subtle art of not giving a fuck ואימצתי לעצמי את הוריאציה שהוא נתן למשפט הנדוש של עם כח גדול מגיעה אחריות גדולה.

הוא הלך על היפוך קטן אבל משמעותי: עם אחריות גדולה- מגיע כח גדול.

וזה עושה לי שכל.

שנים רבות מדי נתתי לעצמי לגיטימציה להתקרבן מול נסיבות שחלקן היו מחורבנות וחלקן היו על הכיפאק. במקום לבזבז עוד משאבים נפשיים על ההתקרבנות הזו של החיים אכלו לי ושתו לי, כבר הרבה זמן אני מנסה ולרוב מצליח לטפח מנטליות של הוקרת תודה, ובאמת, יש לי על מה להוקיר תודה.

חבר טוב שמכיר את המשפחה שלי ואת הסיפור הלא פשוט שלנו אמר לי פעם משהו שדי נחקק: צבי, אתה לא מבין עד כמה אתה שייך לבני המזל האלה שגידלו אותם אנשים טובים שאהבו אותם. אתה צריך להבין שלא אצל כולם זה המצב. הרבה מאוד אנשים גדלים במשפחות דפוקות באופן שאתה פשוט לא יודע לדמיין.

והוא צדק כמובן. יש לו נטייה לדעת על מה הוא מדבר החבר הזה.

גידלו אותי אמא ואבא שהם מופת לאהבה ונתינה והומור וטוב לב. ולא תמיד ידעתי לשים לב לזה. עד היום אמא שלי מוכיחה אותי על כך שאני מבקר את ההתנהגות שלה יותר מדי ושאעזוב אותה בשקט כי אין סיכוי שאשנה אותה כבר. היא די צודקת למען האמת, אני יודע לחפור בצורה די מרשימה. למדתי את זה ממנה 😊.

אז לא יודע אם אבא במצב להקשיב לי, בעיקר לנוכח העובדה שהוא כבר לא איתנו שנה וחצי, אבל אמא, תודה רבה על הכל. כל מה שעשית למעני החל מאותו ערב שלך ולאבא היה משעמם והייתה הפסקת חשמל או משהו 🙂

 

בתמונה למעלה: שרה ויוסי טלית בפוזה די מייצגת.

תגובות פייסבוק
2018-09-05T13:22:19+00:00

Leave A Comment

נהניתם מהפוסט? בואו נישאר בקשר
הצטרפו כמנויים וקבלו עדכון על פוסטים חדשים
הרשמה
תנו לזה צ'אנס, תמיד אפשר לבטל את ההרשמה אם זה לא מתאים
סגירה