מאתיים מילים זבל ליום

מאתיים מילים זבל ליום

אני לא זוכר מי בדיוק דיבר על יצירת ההרגל של כתיבת מאתיים מילים זבליות ביום אבל אני נתקלתי בטיפ הזה בסדנת כתיבה אפקטיבית של צפריר בשן, סדנה שאני מאד ממליץ עליה.
ההגיון מאחורי מאתיים מילים זבליות ביום הוא מאד פשוט. כדי שהמילים ששוות קריאה יצאו החוצה מהראש, אל האצבעות, אל המקלדת רצוי לרענן קצת את כל המילים העבשות שנתקעו בצינור לפניהן וצריכות לעוף כדי לפנות מקום.

היתרון בלכתוב את מאתיים, או אלפיים המילים הזבליות אל מעבד התמלילים הוא שזה מאמן את שריר הכתיבה, ולפעמים, רק לפעמים, אפילו בזבל נמצא מרגליות ששווה לתת עליהן מבט נוסף ואולי אפילו לפתח אותן הלאה.

אז עד עכשיו, בחודשים שחלפו מאז הסדנה של צפריר יצא לי להחזיק על השולחן עמוד כללים שהוא חילק לתלמידים שמכיל חוקי יסוד, חוקי עשה וחוקי אל תעשה, ומדי פעם העפתי על הדבר הזה מבט. יש לי גם קובץ וורד שתפחתי לפני כמה חודשים שהכותרת שלו היא מאתיים מילים זבל ביום. אבל עד היום לא כתבתי שם כלום. למה? ככה.
יש שפע סיבות ותירוצים למה לא. חלקם ולידיים, חלקם דביליים וזה לא משנה. מה שהיה היה. עכשיו אני כותב בקובץ וורד הזה ועוד מעט ייתכן שגם אעשה עם זה משהו שכרוך בפרסום בבלוג\פייסוש\ווטאבר.

לא נראה לי שאטרח לערוך את זה יותר מדי. אבל כן מאחל לעצמי להגיע לרשימה הזו לפחות כמה פעמים בשבוע. מי יודע, אולי אפילו פעם ביום. מאחל לעצמי ולמי שקורא את זה ניסוי נעים.

עוד אין לי מושג לאן זה ייקח אותי. על מה אכתוב וכל מיני כאלה. אבל אני די משוכנע שזה ישיג את המטרה ויחזיר אותי לסטטוס של אדם שכותב ולא רק קוד, אלא מילים שאנשים יכולים להבין. אולי אפילו להזדהות, לחבב, להתרגז וכל מיני כאלה.

אז יאללה, מוזמנים לזרוק איתי את הזבל.

ועכשיו אני אסיים כי יש פה כבר בערך שלוש מאות מילים ואני לא רוצה לקפוץ מעל הפופיק.
וגם כי הבטחתי לאמא שלי לזרוק את הג’וק שהחליט להתאבד ליד הראוטר והבטחות צריך לקיים.

—- תוספת כי מותר לי —-

די הרבה סופרים דיברו על איך יושבים לכתוב, אבל זה שאני הכי אוהב הוא ניל גיימן אז הנה מה שהיה לו לומר בנושא:
“This is how you do it: you sit down at the keyboard and you put one word after another until its done. It’s that easy, and that hard.”
אגב, התמונה הנהדרת מתוך מאמר באתר מדיום שמדבר על איך לכתוב כל יום.

ולמי שמגיע מפייסבוק הבטחתי גם תופין שווה לחובבי גיימן: למשך 28 הימים הקרובים יש באתר של ה-BBC תסכית נהדרת של סיפור קצר שממשיך את הפקת המופת Nevewhere.
הסיפור: כיצד המרקיז השיג חזרה את המעיל שלו (אחרי מותו וחזרתו לחיים) מבוצע נפלא והוא עונג גדול לכל חובבי העולם שגיימן יצר בלונדון של מעלה ומטה.

תגובות פייסבוק
2018-09-04T19:10:34+00:00

Leave A Comment

נהניתם מהפוסט? בואו נישאר בקשר
הצטרפו כמנויים וקבלו עדכון על פוסטים חדשים
הרשמה
תנו לזה צ'אנס, תמיד אפשר לבטל את ההרשמה אם זה לא מתאים
סגירה