מאתיים ומשהו מילים על מוזיקה

מאתיים ומשהו מילים על מוזיקה

פתאום חזרה לי מוזיקה לחיים. אני חושד שזה התחיל כבר קודם, אבל התקופה האחרונה חידדה את זה. אני נהנה ממוזיקה כמו שהמון שנים לא נהניתי ממנה.
אני לא ממש יודע לשים את האצבע מתי נעלמה לי המוזיקה מהחיים. אבל היו כמה שנים לא פשוטות שבהן באופן כללי לא מצאתי פנאי מנטלי להרבה דברים שאני אוהב, כי היה לי הרבה על הראש.

הסיוע לאמא עם ההתמודדות בטיפול באבא ובסבתא זכרונם לברכה גבה מחיר. אני לא מתלונן, ניגשתי לעזרה הזו בלב שלם ובידיעה שזה לא הולך להיות קל, פשוט לא הבנתי בזמן אמת כמה קשה וכואב זה היה.
עכשיו כשנה וחצי אחרי שתמו השנים הלא פשוטות הללו אני מוצא עצמי מסתכל בפרספקטיבה לאחור, ומבין שזה נגמר. זה באמת באמת נגמר. השנים הללו היו עמוסות בהרבה טוב, אבל הקושי לא אפשר לי לראות וליהנות מהטוב הזה בצורה מלאה. ועכשיו אני אומר בזהירות, במעט חשש אבל עם הרבה תקווה, אהלן עולם, חזרתי.

ולמוזיקה יש כמובן קשר.
עד עכשיו אני חושב שמרוב כאב פוטנציאלי פשוט הכהיתי את הרגש באופן כללי. לא נתתי לכאב מקום. אז חסמתי בדרך גם הרבה רגשות אחרים, ואין אפס – מוזיקה זה רגשות, ואם לא נתתי לעצמי להרגיש, ברור שלא יכולתי לצרוך מוזיקה בצורה אמיתית ושלמה. לעצמי אמרתי שאין לי פנאי לזה, אבל היום אני מבין שפחדתי ממכלול הרגשות שיבואו תחת כנפיה – חס וחלילה שאני אבין עד כמה כואב לי.
אז היום אני כותב שוב. וזה טוב לי.

חזרתי להאזין למוזיקה וזה כואב ועצוב ושמח ומצחיק ומרגש וזה בסדר גמור לחוות את כל זה.
המוזיקה מנכיחה אצלי גוש שקיים בחזה. היא עוזרת לו להגיע לאזור הגרון ואז כשאני נזכר מה אמורים לעשות עם הגוש הזה, אני שר, והוא מתפוגג וטוב לי.

את כתיבת הטקסט הזה ליוו:

Jacques Brel – Ne me quitte pas

Radiohead – No Surprises

David Bowie – Life On Mars?

Cat Stevens – Father and son –

Simon & Garfunkel – The Sound of Silence

The Mamas And The Papas – California Dreamin

תגובות פייסבוק
2018-09-26T23:03:30+00:00

Leave A Comment

נהניתם מהפוסט? בואו נישאר בקשר
הצטרפו כמנויים וקבלו עדכון על פוסטים חדשים
הרשמה
תנו לזה צ'אנס, תמיד אפשר לבטל את ההרשמה אם זה לא מתאים
סגירה