ההוא מהמסדרון

ההוא מהמסדרון

יש משהו נחמד בבלוג הזה, שאף אחד לא באמת מגיע אליו.

בפייסבוק אין באמת פרטיות, כולם רואים ושומעים וממהרים וכל זה.

אז פה אני יכול לשיר לצעוק ולרייר ולא יהיה לזה הד או תפוצה.

אז את התמונה הזו צילמתי באסף הרופא, אחרי שהשתחררתי מאשפוז לבדיקה. הכל בסדר,  אני רק צריך להזכר מחדש כיצד נרגעים.
עושה קצת מדיטציה, חוזר לצלם.
רוצה לחזור לצלול, מקווה שזה משהו שיקרה בקרוב ליומולדת המתקרב.

גדוש תודה

קילפתי תפוז ונתתי ביס. טעים.

ואז הבנתי שזה התפוז הראשון שאני אוכל השנה. כבר שתיתי מיץ תפוזים, כבר אכלתי סלט פירות עם תפוז, אבל ממש בלקלוף, לפלח ולאכול תפוז נטו, זו הפעם הראשונה השנה.

מייד התרגשתי קצת יותר. ואז שמעתי את עצמי אומר די באוטומט שהחיינו, שזה בעצם להגיד תודה, אבל בגרסת הדת, ואני והדת לא הכי מיודדים.

אז החלפתי את זה בביטוי אחר בעברית, אסיר תודה. וגם זה לא מצלצל לי נכון, כי איכשהו, כמו בסבלנות שכרוכה בסבל, גם “אסיר תודה” מכיל שלילה בהכת התודה הזו.

אז הבאתי את thankful מהארסנל. אחלה שחקן, אבל שחקן זר. אני רוצה בעברית, משהו שלא ירגיש לי כמו דוס או כמו אסיר. או כמו דוס אסיר.

ואז תרגמתי לגדוש תודה. וזה עשה לי נעים.

אז תודה קוסמוס, ששמת לי את התפוז הזה ביד. היה טעים מאוד מצידך.

מסורת

בואו נעשה עסק, תעזבו אותי באמאשלכם.
בתמורה אני לא אקרע אתכם ב-GTA והילדים לא יחרבו לכם את הכפר במיינקראפט. יש עסק?